פסק-דין בתיק ת"א 165554-09

רקע

לפניי מונחת תביעתם של עיזבון המנוח פיסל ח'מיס זידאת ז"ל יליד שנת 1995 (להלן: " המנוח") וג'מילה זידאת ילידת שנת 1958 (להלן: " התובעת") בגין מותו של המנוח. ביום 17.06.08 הגיע המנוח לחוף הים בעיר אשקלון (להלן: " הנתבעת 1") יחד עם קבוצת חניכי כדורגל, בה הוא נמנה, לאחר ארוע שארגן 'מרכז פרס לשלום' (להלן: " הנתבעת 2"). עת שהו חניכי הקבוצה בחוף הים, נכנס המנוח לתוך הים וטבע למוות.

לאחר שהמאמצים להביא הצדדים לידי הסכם או גישור לא צלחו, לא היה מנוס מלקבוע תיק זה להוכחות. דיוני ההוכחות התקיימו בתאריכים 14.09.11, 13.12.11, 03.01.12.

מטעם התביעה העידו: נאייפה מחמד סלימאן, ד"ר ח'מיס סעיפאן. מטעם ההגנה העידו: מר דוד אלבז, ד"ר גיל פיילר, מר גל פלג.

על פי בקשתם, הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

סיכומי התביעה הוגשו ביום 02.02.12. סיכומי הנתבעת 1 הוגשו ביום 23.02.12. סיכומי הנתבעת 2 הוגשו ביום 01.03.12.

טענות הצדדים

ב"כ התובעים המלומד טוען כי ביום 17.06.08 יזמה הנתבעת 2 טיול מאורגן לרגל מסיבת הסיום לשנת 2008. החניכים נסעו מיריחו חלקם עם בני משפחותיהם בשני אוטובוסים למושב נהורה למסעדה ולאחר מכן, כנהוג בכול שנה, לים באשקלון. הקבוצה ירדה בהתאם להנחיית נהג האוטובוס בחוף 'דלילה' שהינו חוף מוכרז שבו סוכת מצילים.

הקבוצה הגיעה לחוף בין השעות 19:00-19:30 כאשר עדיין השמש זורחת. כאשר בוצעה ספירה לחניכים נמצא כי המנוח איננו. מאוחר יותר התברר שהמנוח טבע. גופתו נמצאה בקרבת חוף 'חופית'.

העד המרכזי אשר העיד מטעם התביעה היה הנתבע 3, ד"ר סעיפאן וכבר כעת אציין שעדותו לא הייתה עניינית וניטראלית. ד"ר סעיפאן העיד כי את הפעילות בנהורה סיימו החניכים מעט אחרי השעה 18:00 ולחוף הים הגיעו בסביבות השעה 19:00 ושהו בחוף בין רבע לחצי שעה. הוא ציין כי מדובר בחוף רגיל בו היה מציל, שירד עם קרש למים כדי לחפש אחר המנוח. הוא טען שלא היו איומים כלשהם כלפי נהג האוטובוס ועצירתו בחוף הים הייתה מיוזמתו האישית.

ב"כ התובעת בסיכומיו הטיל ספק באמינותו של עד ההגנה דוד אלבז וטען כי תשובותיו תמוהות וכי לא ידע במדויק מול מי ישב כשערך את תצהירו. לדידו, עדותו הייתה חמקנית ומגמתית ותשובותיו היו מוכנות מראש (על חלק מן השאלות ענה תשובות שלא קשורות לשאלה - עמ' 32 שורה 24-25, עמ' 36 שורה 24-25, עמ' 37 שורה 4-12 לפרוטוקול).

יתרה מזו, לטענתו עדותו של ד"ר פיילר היא אינטרסנטית כיוון שד"ר פיילר מספק חוו"ד עבור הנתבעת 1 למעלה מ- 10 שנים.

ב"כ התובעת המלומד טוען כי אין ספק שהנתבעים התרשלו, הפרו חובת הזהירות המוטלת עליהם וחובות חקוקות. כמו כן, הוא מבקש להפעיל את חזקת ' הדבר מדבר בעד עצמו' מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין ואת חזקת ' דבר מסוכן' מכוח מסעיף 38 לפקודה ולהעביר את נטל הראיה לשכמם של הנתבעים.

ב"כ הנתבעת 1 המלומד טוען כי התובעת לא הוכיחה דבר מטענותיה פרט לעובדה כי אירוע הטביעה ארע בחוף הנמצא בשטח המוניציפאלי של הנתבעת. לא הוגשה כל ראיה על זהות החוף בו ארעה הטביעה או בדבר שילוט חסר בחוף. כמו כן, עיזבון אינו אישיות משפטית ואינו כשיר לתבוע או להיתבע ועם הפטירה עוברות הזכויות והחובות ליורשים על פי דין. רוצה לומר, כי דין תביעת התובע 1 להיות מסולקת על הסף.

לגופו של עניין טען ב"כ התבעת 1 המלומד שבתום הפעילות ובניגוד לתכנית, נהג האוטובוס נדרש על ידי הורי החניכים לנסוע לחוף הים באשקלון מאחר וביריחו אין ים אך סוכם כי החניכים לא יצאו מן האוטובוס. האוטובוס הגיע לחוף לאחר השעה 19:30 כאשר החוף היה סגור למבקרים, ללא מצילים או סירות הצלה.

מעדות הנהג במשטרת ישראל עולה כי רק לאחר לחץ מסיבי מצד חברי הקבוצה הוא ניאות לעצור בחוף הים. לנתבעת לא הייתה מעורבות בארגון הטיול או בביקור בחוף הים ולא התקבלה הודעה על הביקור או בקשה לאישור. ממשיך לטעון ב"כ הנתבעת כי חוף הים, ככל מקום ציבורי, פתוח ונגיש לציבור הרחב ואין כל מקום לגדרו ואין חובה חוקית לגדר מקום אף אם הוכרז כמקום אסור לרחצה.

כמו כן, בכתב התביעה לא נטען כי מדובר בחוף מוכרז וכל טענה אחרת הינה בגדר 'הרחבת חזית'. הנתבעת 2 ידעה כי רחצה בים הינה דבר מסוכן ולכן ביקשה למנוע זאת (עמ' 50 שורה 19 לפרוטוקול). הגישה לחופי ישראל אינה חסומה והבוחר לרחוץ בחוף ללא שירותי הצלה, עושה זאת על דעת עצמו ולאחר שעות העבודה יש שילוט שהרחצה אסורה (עמ' 37 שורה 23 לפרוטוקול).

לדידו, יש לקבל את עדויות התובעים בעירבון מוגבל מאחר והם אינם מכירים האם החוף הינו חוף מוכרז אם לאו, האם קיים שילוט ו/או האם הייתה סוכת מציל. חוק הסדר מקומות רחצה, תשכ"ד-1964 מבחין בין שלושה סוגי חופים: אסורים לרחצה, חופים מוכרזים, חופים בלתי מסווגים. כמו כן החוק מסמיך את שר הפנים לקבוע סדרים לשימוש במקום הרחצה, החובות המוטלים על סדרנים, פקחים ומצילים בחוף. נקבע שבחוף רחצה מוכרז תהיה תחנה אחת לכל 150 מטר.

על פי חוק עזר אשקלון, תשכ"ו-1966, שעות הפעילות של שירותי ההצלה הן משעה 07:30 ועד השעה 18:30. ממשיך לטעון ב"כ הנתבעת כי התאונה ארעה כאמור בחוף שאינו מוכרז ועל כן אין חובת הימצאותם של מצילים בחוף וגם אם נקבע כי זהו חוף מוכרז הרי שהחניכים נכנסו לאחר שהחוף היה ללא פעילות הצלה. עדותו של נתבע 3 תומכת בעובדה כי אין מדובר בחוף מוכרז שכן לא היו בחוף שלט האומר כי זהו חוף מוכרז, דגל ו/או כסאות נוח (עמ' 14 שורה 25 ואילך לפרוטוקול). זאת ועוד, המנוח הסתכן מרצון (סעיף 5 לפקודת הנזיקין) ולא הייתה כוונה מלכתחילה להיכנס למים אלא שאחד מן הילדים נכנס עמוק מדי (עמ' 23 שורות 15-19 לפרוטוקול). רוצה לומר, המבוגרים שהיו מצויים בחוף עם החניכים היו ערים לסיכון בכניסה למים, ביקשו מהחניכים בצורה מפורשת לא להיכנס למים ואף כשנכנסו ניסו להוציאם מן המים (עמ' 20 שורה 15 לפרוטוקול).